שיעורי הרב שרקי בראש יהודי

מידי יום שני, בשעה 20:30, בראש יהודי בת"א, בר כוכבא 45

בואו בשמחה!

יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

אורות- שיעור מס' 15- אורות ישראל ותחייתו פסקה ג:

מועד השיעור: יז חשון תשע"ה 10/11/2014

להורדת השיעור  לחצו כאן>>

לצפייה בשיעור כפי שצולם ע"י צוות ראש יהודי:



סיכום השיעור- ע"י רועי אהרוני- אורות ישראל ותחייתו פיסקה ג':
                                         
חלק מהפסקאות שנלמד עכשיו עוסקות בנצרות, כיוון שיש לה את ההשפעה הרחבה ביותר על העולם עד היום הזה. אי אפשר לדון בגורל העולם ובעתידו בלי להבין את הרגשות והאינטואיציות שמניעות את העולם המערבי. זה מה שמביא את הרב קוק לדון הרבה בעולם הנצרות.

מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקדש היא.

לכל תנועה אנושית יש מרכז הכרה, מה שמחיה אותו. מה שמחיה את נשמת ישראל הוא מקור הקודש.
היה גוי אחד בשם מרטין לותר, אחד ממייסדי הדת הפרוטסטנטית. הוא כתב תרגום לגרמנית של התנ"ך. בהקדמה הוא מסביר שלכל שפה יש קשיים מיוחדים בתרגומה, והקושי העיקרי בתרגום העברית זה הריבוי העצום של השמות האלוקיים, כינויים לקב"ה. זה אומר שמה שמטריד את נשמת ישראל זה מקור הקודש. סביב לזה סובבים הרבה מאוד דברים, אצל כל היהודים ובפרט אצל האפיקורסים שבהם, שהשאלה האלוקית מאוד מעסיקה אותם. למשל – שפינוזה הוא אפיקורס מפורסם, החולה אהבת אלוקים מתוך אפיקורסות.
אפיקורס שולח את בנו לבי"ס של גויים כדי שההתבוללות תלך מהר. הבן חוזר מבית ספר ומספרלאביו שלמדו בבית ספר על דת, ולימדו אותם כי יש אב, ובן ורוח הקודש, וזה הכל אחד. האב אומר –"לא נכון, יש לנו רק אל אחד ואין לו גוף ולא דמות הגוף, ובו אנחנו לא מאמינים".
כמו שאומר הזקן כששואלים אותו אם הוא מאמין באלוקים – "השתגעת? אחרי מה שהוא עשה לנו"?!

דרך אמת ואמונה נולדנו ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו.

הרב חותר נגד האמירה הנוצרית שמחלקת את החיים ואת האמונה לשני חלקים נפרדים. יש"ו אמר: "תנו לקיסר את אשר לקיסר ואת אלוהים אשר לאלוהים". כך ענה כששאלו אותו אם לשלם מיסים לקיסר. הוא הראה להם שעל המטבע טבועה דמותו של הקיסר, ולכן עליהם להביא אותו לקיסר. הכוונה של האמירה – אלוהים מתעסק בנשמות, והמדינה עוסקת במיסים, בביטחון, בכלכלה וכד', ולא קרב זה אל זה.
על זה אומר הרב – אנחנו בעד תפיסה אחדותית.
ירמיהו אמר "ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים, ועמי המיר כבודו בלא יועיל". הקב"ה מתלונן – מדוע עם ישראל עזב אותי, בעוד שהגויים לא עוזבים את אלוהיהם. מסביר התלמוד –הכתיים עובדים לאש והקדרים למים, ואעפ"י שיודעים שהמים מכבים את האש, וגם יודעים שהאש מאדה את המים, לא עזבו את אלוהיהם.
הקדרים הם יושבי המדבר. במדבר הדבר שאין זה מים. הקדרים עובדים למים. הכתיים יושבים בים, ומה שאין בים זה האש. מסביר המהר"ל – כל אומה בוחרת לאלוהות את אשר היא מדמה שהוא לחלקה. כלומר, לכל חברה אנושית יש אידיאל שבא להשלים את מה שאין בה.
העמים יורשי רומא והשבטים הגרמניים, שחיו על חרבם, אימצו לעצמם את דת הנצרות, דת האהבה – אני מעריץ את מה שאין בי, מתוך תקווה שזה מה שיהיה בי. לעומתם, הערבים אמצו דת שכולה דין, כיוון שהם היו שטופים בעריות.
לעם ישראל יש שאיפה עליונה שנמצאת בנשמתו – האחדות. זה אומר הרבה על היצר הרע של היהודים – המחלוקת. אנחנו רגישים יותר מכל אומה לאחדות בגלל הנטייה שלנו למחלוקת.
לכן הרב מדבר על "נשמת ישראל", מצד הנשמה "האחדות שוכנת בנו".


 הדינים, דיני תורת אלקים חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון.

ההלכות שנידונות בבית המשפט – זה מה שמציין אותנו מכל עם ולשון. "עד האלוהים יבוא דבר שניהם", "אשר ירשיעון אלוהים". השופטים נקראים בשם "אלוהים". אלוקים מתעסק בביטוח הרכב ובהשתתפות של הצד השלישי.
מתן תורה מופיע בתורה בפרשת יתרו. היא מתחילה בהקמת הסנהדרין, בהקמת בתי המשפט. מיד לאחר מתן תורה – פרשת משפטים: שור, בור וכו'. התורה מתחילה במערכת משפט וממשיכה בדינים הנידונים בבית המשפט.
המכילתא אומרת: משל למטרונא (גבירה) שמהלכת ואגפיה מכאן ומכאן, יש לה שושבינות שהולכות מכאן ומכאן, כך גם התורה – יש לה את עשרת הדיברות, ומסביב יש לה משפטים.
בנצרות היה מוסד נורא הנקרא אינקוויזיציה. כשהאינקוויזיציה הייתה מחליטה שמישהו חייב מיתה, מי שהיה מוציא אותו להורג היה בית המשפט של המלך ולא של הכנסיה. הכנסיה הייתה שופטת את האדם למיתה, ואז הייתה מוסרת אותו לבית המשפט של המלך. הייתה הפרדה ברורה בין הדינים לבין העיקרון התיאולוגי.

הקדש הוא פועל בקרבנו פנימה, שאיפות חיינו הכלליות אליו הן הולכות. יש נטיפות של קדש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה.

יש בהרבה מאוד עמים אנשים קדושים, אבל ערכי החיים יכולים לצמוח מנקודה אחרת מאשר הקודש.

 לא כן בישראל. "בכל דרכיך דעהו", שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת.

"בכל דרכיך דעהו" אמרו חז"ל שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה.

כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקניןותשוקותיו, העשר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקדש הם נובעים. על כן המשפטים הם קדש קדשים בישראל, ועל כן הסמיכה, שהיא נושאת שם אלקים עליה, היא כל כך נחוצה לנו, היא כל כך אופית לתכן לאומנו.והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העיוור שלה את ערך הסגולה הגדולה הזאת וגזרה על הסמיכה, ור' יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה.

אצלנו עניין המשפט הוא המרכז של חיי הקודש, ולא הדתיות והפולחן. הם צדדים משניים לעומת המשפט.
כשיתרו בא אל משה ואומר לו – מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצבים עליך מבוקר עד ערב, עונה משה – כי יבוא אליי העם לדרוש אלוקים. דרישת אלוקים של העם – ההוא דפק לי את האוטו, כמה הוא צריך לשלם. זה נקרא לדרוש אלוקים.
הסמיכה –אדם ישב בדין רק אם נסמך על ידי רבו, ורבו על ידי רבו, כך עד משה רבנו. ברם, הסמיכה בוטלה על ידי יוסטיניניוסהקיסר הביזנטי. היום בית דין לא יכול לעשות הרבה דברים בגלל שאין סמיכה, למשל מלקות. היום יש בתי דין רבניים שהם נגזרת של נגזרת של הדבר האמיתי: הסנהדרין.
בזמן רבי יהודה בן בבא גזרו המושלים היוונים הסוריים באימפריה הרומאית נגד הסמיכה. אמרו – מי שיסמוך– ייהרג, מי שנסמך – ייהרג, והעיר שבה נסמכו – תיחרב. לקח רבי יהודה בן בבא וסמך חמישה תלמידים בין שני ערים. הרומאים לקחו אותו והרגו אותו. יוסטיניניוס הרשע ביטל את הסמיכה כמה מאות שנים אחר כך, ולכן לכאורה רבי יהודה בן בבא סתם מסר את נפשו.

ופעולת מסירת הנפש הזאת נשארה, כי העמיקה את תכן החיים האופיים המיוחדים של קדש ישראל לד'.

מסירות הנפש של רבי יהודה בן בבא השאירה רושם עז על הנפש הלאומית, ולכן זה לא היה לחינם.

משה רבנו ע"ה, בתפסו אתו את כח המשפט, בתחלת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התכן האלקי שמשפטי ישראל באים אליו, ודרישת אלקים באה יחדו עם המשפט הישראלי. "כי יבא אלי העם לדרש אלקים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. והודעתי את חקי האלקיםואת תורותיו".

יתרו אומר למשה – איך אדם אחד יכול לשפוט מיליוני אנשים? יותר מזה – משה גדל בבית פרעה, הוא ידע מה זה מערכות משפט של מדינה. מדוע משה שופט את כולם לבד?
משה עשה את אותו מעשה של רבי יהודה בן בבא. הוא רצה להרגיל את עם ישראל לכך שהשפיטה היא דרישת אלוקים.

ודרישת אלקים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה באופי האלקי הכולל עולמי עד וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקדש.

"מקום האורה של סגולת הקודש" – זאת כיוון שאי אפשר לסמוך אלא בארץ ישראל בלבד. סמיכה בחו"ל אינה מועילה.

המינות הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במדת הרחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו.ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו האלקיתופסת אותה הרשעה היותר מגושמת,ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות העמים, ובזה מתיסדיסוד שנאת לאומים ועמק רעה של טומאת שפיכת דמים, מבלי להמיש את העול מעל צואר האדם.

הרמב"ן בויכוח ברצלונה אמר – מיום שפשטה הנצרות בעולם, התרבתה שפיכות דמים יותר מאשר מקודם, וכמה יקשה לך אדוני המלך לך ולאביריך אם לא ילמדו עוד מלחמה. מי מטפל במדינה? הרשעים.
ויקטור הוגו ב"עלובי החיים" אומר שהעולם הוא נורא כי הוא נמשל על ידי מערכות פוליטיות. מה מציל? קצת חסד נוצרי. הוא מתייאש מתיקון העולם, או בעצם מאשים את הנצרות בכך שהיא לא מנסה להציל את העולם.
יש אנשים שנופלים מהגשר, ובמקום לתקן את הגשר הם בונים מרפאה.
הרב מאשים את הנצרות בהתגברות השנאה בעולם. הנצרות טיפלה בחסד הבינאישי ולא במערכות האקונומיות, אז היא הפקירה את המערכות האלה לידי הרשעים. הנצרות עשתה זאת יותר מכולם, כיוון שהיא טענה שהיא מתקנת את העולם על ידי החסד הבינאישי, וגרמה לשתי מלחמות עולם עקובות מדם.

אמנם עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם אור ד', אשר יגלה על ידי משיח אלקי יעקב "והוא ישפט תבל בצדק, ידין לאומים במישרים".

תפקידו של המשיח הוא שופט בסכסוכים בינלאומיים. עיקר הפונקציה של המשיח הוא מלך, ומלך הוא מי שמושל במדינה. עוסק בעניינים פוליטיים.
היהדות כן מתקנת. היא מקימה מדינה. היא רואה במדינה ערך של קדושה ומטכסת עצה כדי לפתור את הבעיות האלה.
יש אצל היהודים נטייה לחשוב שאנחנו בגלות, ולכן עוסקים בדת במקום בשאלות המדיניות.
המדינה צריכה להפוך למדינה של קודש. הקודש עוסק בשאלות פוליטיות ואקונומיות. מדינת קודש – מדינה שמערכות החיים אמורות לגלות את הקודש.
הקודש הוא מקור החיים. כשאומרים "קודש" מתכוונים לחיים במקוריותם. הכלכלה, הפוליטיקה וכו' צריכים להיות צינורות שהחיים האלה זורמים. בשביל זה יש לנו אסטרטגיה שלמה שמבוארת במה שנקרא "המשפט העברי", כיצד מדינה צריכה להתנהג לפי שיטתה של היהדות. יש שיטה שלמה של איך המדינה צריכה להתנהג, והם לא קשורים לעניינים הדתיים.
קיום המצוות הוא תולדה של התנהגות לאומית. יש מי שמקיים מצוות מסיבות דתיות, ויש מי שמקיים מצוות מסיבות לאומיות ואוניברסליות.
אנחנו רגילים שהנחת תפילין היא מצווה דתית. בתנ"ך התפילין מוסברים בתור אות של יציאת מצרים – זכר לשחרור הלאומי. לא עוד, אלא שיש לו השלכות אוניברסליות: "וראו כל עמי הארץ ששם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יש לזה סיבות לאומיות ואוניברסליות ולא פולחניות.
זו מצווה לדבר עברית. מדוע האנטי-דתיים אינם מתנגדים לחוק הזה? כמו כן, יום השביתה מעסקים הוא בשבת ואל ביום ראשון. מדוע האנטי-דתיים אינם מתנגדים לחוק הזה?
התשובה תהיה – שבת היא יום המנוחה של הלאום, השפה היא שפת הלאום, זה לא עניין דתי. אבל האמת היא שכל המצוות הן כאלה.
יש ערכים שמפוזרים בין מגזרים שונים: אנחנו חיים בתקופה של פירוד ערכים ומצפים לסינתזה שלהם. כולם יניחו תפילין, כולם ישמרו על הסביבה וכו'.
עשינו את הצעד המשמעותי הגדול בנושא הזה: הקמנו את מדינת ישראל.
היהודי איננו מוכן לתקן את עצמו אם אין בו תיקון עולם. אם הוא לא ישתכנע שתיקון עצמו מתקן את העולם, הוא יחשוב שזה אגואיסטי, גזעני וכו'.
אמר לי נתן שרנסקי – יש אנשים שאני שואל אותם מה זה להיות יהודי, ויש שני סוגי תשובות. 1. לעזור ליהודים בהאיטי. 2. להסתגר בישיבה כל החיים. שאל שרנסקי – מה התשובה הנכונה? ענה לו הרב שרקי – זה גילוי אחד. המסר האוניברסלי של היהדות יגרום לאדם לתקן את עצמו.
א"ב יהושע אמר על הרב שרקי שהוא לא נורמלי, הוא רוצה לתקן את העולם. ענה לו הרב שכנראה זו מחלה יהודית ידועה.

שיטה ראשונה אומרת שיש קודש ויש חול.
השיטה השנייה של קורח אומרת –הכל קודש.
השיטה של משה רבנו היא – אף על פי שהכל קודש, יש מדרגות בתוך הקודש.

התנועה הנפשית שמשיבה את האדם אל הבורא היא חצי מהדרך. היהדות פועלת כמעלית שעולה ויורדת. השאיפות המיסטיות בעולם מדברות על עלייה אינסופית שהיא סוג של מוות בתוך האלוהות, התורה אמרה – "ובחרת בחיים". המטרה איננה העלייה אלא החזרה בתשובה על התשובה.
מר"ח אלול עד יום כיפור אני בעלייה של תשובה. מה המטרה של כל זה?הסעודה שבסוף הצום. עובדה שאחרי הצום אוכלים. אוכלים כדי לבחון האם הצלחנו. אם הצלחתי בעבודה הזו, המבחן האמיתי הוא האם אני יכול לאכול בקדושה.
כאשר אני חי, אני עושה הרבה שטויות. אומרים לי – עשית שטויות, לך תתקן. איך? תחזור אל המקור שלך. אני חוזר אל המקור, ואז חוזר אל החיים נקי. יש בהתחלה תהליך של עלייה, והמבחן האמיתי של הצלחת העלייה הוא היכולת לרדת.
הסולם של יעקב – "עולים ויורדים בו". מלאכי אלוקים לא רק עולים, אלא גם יורדים בו.
תנועת הנפש הנוצרית היא חלוקה: אופטימית ביחס לנשמה, ופסימית ביחס לעולם הזה. הגישה הקומיניסטית היא רק לגבי העולם הזה, וטוענת שהדת הוציאה את האדם מהעולם הזה.















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה