אורות- שיעור מס' 16- אורות ישראל ותחייתו פסקה ד:

מועד השיעור: כד חשון תשע"ה 17/11/2014

להורדת השיעור :  לחצו כאן>>

לצפייה בשיעור כפי שצולם ע"י צוות ראש יהודי:

פסקה ד' - סיכום ע"י רועי אהרוני                              

הרב מדבר על היסוד הראשוני של הנצרות, שרצה לבטל את הלאומיות היהודית.

פאולוס, מייסד הנצרות, אמר שהוא לא יהודי ולא יווני, לא איש ולא אישה. אמר על זה הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) – כל זמן שיש איש ואישה, יש יהודי ויווני. הנצרות הבחינה שהיסוד הלאומי הוא שורש של השנאה בעולם, ולכן היא רצתה לבטל את זה. זאת, במקום לראות ביהדות את שורש תיקון העולם. קל להתבלבל בזה.

הנצרות זה יהדות בלי עם ישראל. זה לא "יהדות בלי מצוות" – כי העניין של ביטול המצוות היה ויכוח פנים-נוצרי. התקיימה כת בנצרות, "כת האביונים", שהאמינה בנצרות וקיימה מצוות. הוצאת הנצרות מן היהדות נבעה קודם כל מהדה-סולידריזציה של הנוצרים מהיהדות, כשהם היו לטובת אויבי היהודים. הם החליטו לגמור עם המושג של "עם ישראל" ושיתפו פעולה עם הרומאים. הנצרות לא יצאה מהיהדות בגלל שהם חשבו שהרב'ה שלהם הוא המשיח, אלא בגלל הדה-סולידריזציה שלהם.

הרבנים הוציאו את הנוצרים דרך ברכת המינים, שגרמה לנוצרים לעזוב את בתי הכנסת ולהקים את הכנסיות.

פעמים שהרב קוק מסביר תופעות, ופעמים שהוא תוקף תופעות. בפסקה שלפנינו הוא תוקף תופעות. זו פסקה אגרסיבית המדברת אודות תופעה נפשית, אבל יש לה גילוי במציאות: העולם הנוצרי. הרב מתחיל קודם ביסוד הפנימי, שהוא מכנה אותו בשם "ארס", משהו שמרעיל את הנפש.

יש מין ארס רוחני כזה, שבטבעו הוא לטשטש את התכן הישראלי המיוחד, שהוא אור הקדש היותר מעומק שבעולם.

לטשטש את התכן הישראלי המיוחד – לבטל את הייחוד של עם ישראל. פעם הרב שרקי שמע הגדרה: "אנחנו לא גזענים, אנחנו באמת יותר טובים". אנחנו כאומה שונים מאחרים. השונות הזו מקנה מעמד מיוחד. האם למיוחדות הזו אפשר לקרוא עליונות? זה אפשרי, אבל לא חייבים.

אלברט לאון היה יהודי בלגי שהיה חסיד של שיטתו הקומוניסטית המיוחד של ליאון טרוצקי. הוא כתב ספר קטן בשם "מסה להסברה מטריאליסטית של השאלה היהודית". הוא רצה להסביר במונחים מטריאליסטיים את הזהות היהודית.

מה זו "השאלה היהודית"? סולובייב אמר שזו טעות לדבר על השאלה היהודית, כי מצד האמת צריך לשאול את השאלה הגויית, איך האנושות לא יודעת להתייחס נכונה לאומה הנפלאה הזו. גם הציונות דיברה על הקמת מדינת ישראל כפיתרון לשאלה היהודית. כנראה שהיהדות היא לא דבר פשוט, היא שאלה.

על כל פנים, אותו אלברט ליאון, הסביר במבוא לספר: 'אנחנו המרקסיסטים מוכנים לתת הסבר מטריאליסטי לכל דבר שבעולם חוץ מליהדות. זה לא בסדר. אני כותב את הספר כדי להשלים את הנקודה הזו. אני אתן הסבר מטריאליסטי לשאלה היהודית גם כן'. הוא מסביר נתונים כלכליים והיסטוריים כדי להסביר שהיהדות היא צורה מסוימת של התנועה הקפיטליסטית. בתוך המאזן של הכוחות שפעלו באירופה במהלך הדורות, היה צריך שיהיה גוף שירכז בתוכו את הקפיטל וגם יוכל לדאוג לסחר הבינלאומי, והיהודים מילאו את הפונקציה הזו.

את הפרקים האחרונים של הספר הוא כתב כשהתחילה השואה. הוא שואל שאלה מעניינת – קורה פה משהו מיוחד, כי הנאצים, שהם בשבילו קפיטליסטיים בריבוע, רודפים את היהודים. איך קפיטל רודף קפיטל? הוא אומר שהיהודים הפכו להיות חלק מהפרולטריון, ולכן הם נרדפים על ידי הקפיטל הנאצי. ברם, עדיין, הם רודפים אותם יותר מכולם. מדוע? עונה ליאון – כי היהודים הפכו להיות יותר פרולטריון מכולם. הוא אומר 'הכל מתרחש כאילו המאבקים שנמצאים בכל העולם כולו, מופיעים בצורה קיצונית ביותר כשמדובר בעם היהודי'.

גם כשאתה רוצה לתת הסבר מטריאליסטי ליהדות, אתה חייב להיפגש עם איזו ייחודיות. אין לך ברירה, גם אם אתה לא רוצה.

"אור הקדש היותר מעומק" – מה זה קודש? הקודש זה עצם החיים. עצם החיים זה בהגדרה אינסופי. הקודש הוא בלתי מוגבל.

א"א לחיות בעולם לא מוגבל. זה כמו להיכנס לאוקיינוס. באוקיינוס אתה טובע. אתה צריך שתהיה קרקעית, ברזים שיווסתו את הקודש. לכן אנחנו לא יכולים לחיות באווירה מתמדת של קודש. היהודים עומדים בנקודת הויסות של הופעת הקודש בעולם.

יש בעיה לחיות כל הזמן במפגש מתמיד עם הקודש. הדבר הזה משתק את האדם, שורף את האדם, מבטל את האדם. לכן צריך להיזהר לא לחיות כל הזמן בקודש. חייבים להקטין, חייבים לווסת.

הפנתאיזם לא מגביל את הקודש, ולכן זה מבלבל. הפנתאיזם טוען שהכל אלוהות. יש סכנה בזה, ולכן צריך לווסת.

המפגש עם הקודש נמצא בבית המקדש. כשאין בית מקדש, יש לנו מקדשונים– שבת, עם ישראל, נטיפות של קודש בעולם כולו. את המפגשים הללו צריך לווסת.

יש לפעמים תחושה שהקודש נמצא בעשייה הדתית, וכביכול אלה שמדברים על הקודש לא רואים באמירת שלום לחבר קדושה אלא טבע. אז במה יש קודש?

בשאיפה, הקודש ממלא את הכל. "סוף כל סוף ינצח הקודש את העולם". זו עוצמת החיים הכוללת שמקיפה את הכל.

ככל שהנפש יותר עליונה, אתה יכול לפגוש את הקודש בכל מקום. כל זמן שלא מגיעים לגובה הזה, צריך סולמות שמכינים אותך אל הקודש. רק אחרי המפגש עם מי שברא את העולם דרך צינורות מוסריים, אפשר לפגוש את הקודש בכל.

יש בעולם תנועות של חזרה אל הטבע. זה נשמע מאוד יפה. אבל כל פעם שדיברו על חזרה אל הטבע, זה נגמר בטבח. התנועות הפשיסטיות הגדולות באו מאנשים שדיברו על חזרה אל הטבע, כי היא כללה באופן סמוי את עזיבת המוסר. 

משל הארובה – העולם דומה לבית, לבית יש תקרה, וזה טוב שיש תקרה כי בלעדיה הבית לא ניתן למגורים. מצד שני, צריך ארובה כדי שיהיה אור, אוויר, להוציא את העשן. יש מי שאחראי על הארובה – על ניקיונה וטיפוחה. אנחנו מנקי הארובות של ריבונו של עולם. ולכן, היהודים הם הרבה פעמים שחורים, כי הם מנקים את הארובות של העולם.

בגמרא כתוב שלעתיד לבוא יבואו הגויים ויגידו – כל מה שכבשנו ובנינו, עשינו את זה בשביל עם ישראל. הקב"ה רוצה לתת את התורה שלו המתאימה לעולם מיושב. אם היו רק יהודים, העולם היה חרב והיה שטיבלך אחד גדול.

יש תפקיד מאוד מיוחד למי שחי במגע מתמיד עם האור. לכן זה יהיה ממש חבל אם יטשטשו את התוכן הישראלי המיוחד.

הפיזיקה היא עוצמות חיים בצורה של חכמה. היא חוקרת את מקור הקודש, אבל לא את רצון הקודש. ניוטון יודע להסביר שהתפוחים נופלים, אבל לא מדוע הם נופלים. התורה היא עוצמות חיים בצורה של רצון, שמסבירה את הרצון.

הרציונליסטים חושבים שמאחורי הסיפור עומדת חוכמה. החידוש של התורה היא שמאחורי החכמה עומד סיפור.

החיים הקדושים, השופעים בפנימי פנימיות ההבהקה של אור אלקי אמת והולכים בדרך ישרה על כנסת ישראל ופתוח נשמתה, אחוזים בלשד החיים של קדושת אמונתה הטהורה בטהר עליון, שרק העולם העתיד להתחדש ברום טהרת קדשו יוכל לספגו ולהאיר את עלילות החיים על ידו.

רגילים הרבה פעמים לומר על היהדות שהם סיפורים ישנים. לפי מה שהרב אומר כאן, אלו סיפורים עתידיים. זה מופיע בצורה מוזרה כיוון שהעולם עדיין לא הסתגל לסיפורים הללו.

רוח עליון זה קובע בכחו, בחיים המעשיים שבישראל מעבר מזה ובחיי האמונה ותכן שפעת הלב והסתעפות הרוח מעבר מזה, את תביעתה הפנימית של האומה, גבורת עמדתה וחשק נצחונה, מעוז בטחת תקותה ואור עתידה.

"החיים המעשיים" – ההלכה, "חיי האמונה" – הדעות. שתי זרועות: זרוע מעשית וזרוע אמונית, והן מבססות את הייחוד של עם ישראל.

אנחנו החלטנו בשלב מוקדם בהיסטוריה שאנחנו טרנסצנדנטיים למציאות, עם ייחודיות. בכל הדורות, כשאנשים רצו לשלול את החירות, הם החליטו שהיהודים מיותרים. אם נתעלם מזה, אנחנו נפספס משהו ביחס לעצמנו וביחס לדורות העתידיים.

נגד זה, אותו הארס מגיע בפגמו אל תוכיות דם החיים של טהר האמונה, פסגת עז הקדש, ומרפףאת יסוד המעמד האחדותי האיתן של האומה, נוטל מן העולם את זיו החיים הפנימיים של הטהר האלקי ונותן במקומו נגה חיצוני,שאין בו כלום מאותו החידור, הדיוק, הנצחון, הבטחה ואור האמת המנצחת כל עדי עד.

הארס שבא לבטל את הייחודיות היהודית, קיבל צורה דתית – אצל הנוצרים הראשונים. פאולוס אמר – צריך להיות לא יהודי ולא יווני. המשיחיות השמאלנית גם יונקת מהשאיפה של ביטול הייחודיות, רק לא בצורה הדתית אלא בצורה החילונית, לא דרך הקודש אלא דרך החול.

הארס הזה נכנס גם אל המגמה הדתית. במקום הקדושה שבאה מעם ישראל, היא מאמצת נטיפים שלהם לתוך החוויה הדתית. זו התנהגות מעין של קודש: לבוש מיוחד, טקסים מיוחדים. זה מה שהאנתרופולוגים חוקרים. הנצרות היא סוג של חקיינות של הזהות היהודית.

פעם שאל את הרב שרקי קתולי חשוב בהיררכיה הקתולית: האם לפי היהדות יש דבר כזה שכל הרבנים לא יכולים לטעות? ענה הרב בשאלה – למה אתה שואל אותי את זה? ענה לו הקתולי – בנצרות יש כלל שכלל הבישופים והאפיפיור בתוכם לא יכול לטעות, מדוע? "כי לא יטוש ה' עמו". מבחינתם הם עמו. הנוצרים אומרים בכל יום ראשון: "אנו ה' עם קדושך". אבל הוא לא שם לב שבפסוק הזה הוא אומר בדיוק את הטענה נגדו.

אדם ממוצא גרמני-שוויצרי סיפר לרב שרקי שהוא היה אתאיסט במשך עשרות שנים, ופעם אחת הוא מצא את עצמו נמשך אל הכנסייה. הוא שאל שם את הכמרים – מה זה האיש הזה על הצלב? ענו לו – "זה המושיע". שאל האיש – "הוא לא יהודי"? ענו לו – "זה שייך לעבר". אמר להם – "אם כך אתם אומרים, יש משהו שאתם מתעלמים ממנו, שכבה קדומה יותר, ואני רוצה לדעת מהי השכבה הזו".

יונק הוא ארס זה משפעת הלח של רוח האמונה והמוסר, מתפשט הוא על המון עמים רבים ונאות הוא מאד ללאומי התבל בחוג רחב.

בכל אדם יש אמונה ודרגה זו או אחרת של מוסר. אפשר להלביש את הנטיות הארסיות האלה על רוח האמונה והמוסר. עבור הרבה מאוד נוצרים, הנצרות היא המבצר כנגד הנפילה המוסרית. כשיהודים אומרים לנוצרים – אצלכם אין מוסר, הנוצרי לא מבין על מה הם מדברים, שהרי יש להם מוסר נוצרי. שואלים אותם – אתם באמת חושבים שבתולה יכולה להתעבר בלי איש? יענו – זה מסתורין.

הרב אומר כאן שדברו – האמונה והמוסר, יתפשט גם דרך הצינורות האלה.

"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל... וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית, כ"ו, י"ג-י"ד). יצחק אבינו היה גדול מאוד. רש"י מביא בשם חז"ל מדרש מעניין – היו הבריות אומרות: זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. אנשים היו מעדיפים את זבל הפרדות של יצחק מכספו של אבימלך. יש כאן רמז בחז"ל לזה שיש הזנה של האומות מכוח צינור מיוחד שנמצא אצלנו, שנקרא "זבל פרדותיו של יצחק".

למה משמשת פרדה? פרדה זה למשא. מה פרדה לא יודעת לעשות? להוליד ילדים. יש בתוך האומה הישראלית לפי זה כוחות חזקים מאוד, אבל שלא יכולים להוליד, הם לא שייכים לנצח. פרדה יודעת לעשות עוד משהו – לייצר זבל, והזבל מצמיח את האדמה. למרות שהוא בא מייצור שלא יכול ללדת, הוא נותן חיות. האומות מרגישות שההזנה שלהם יכולה לבוא מתוך אותם חלקים עקרים של הזהות הישראלית, שיכולים לזון אותם. מבחינתנו זה הזבל, ובשבילם זה מזון. החלק העקר הוא יש"ו. הנצרות היא הזבל והמזון לגויים.

מה גורם לגוי להיות נוצרי ומה גורם ליהודי להיות נוצרי? כשהגויים פנו אל הנצרות, הם הרגישו שהם מקבלים מפגש עם האלוהות דרך היהודי. יש עד היום 2 מיליארד שמשתחווים ליהודי אחד הרוג. כשיהודי נמשך אל הנצרות, בתת מודע שלו הוא קצת משוגע, הוא חושב את עצמו לאלוה. לכן הגמרא אומרת שהמשיכה אל האפיקורסות היא פחות חמורה מהמשיכה אל הנצרות, כי המשיכה אל הנצרות מפגישה אותו עם העולם שלו.

עומד הוא על בסיס של הכרה מתדלדלת באופי המוסר והטעם של האמונה והדבקות האלקית, המובעה בחיי האומה הישראלית בכל חסן וטהר.

המוסר הנוצרי בנוי על ערך אחד ולא על שניים: חסד בלי דין, אהבה בלא צדק. המוסר הנוצרי באיזשהו מקום מדלדל את נפש האדם.

לוחך הוא כלחוך השור, מכה כשאיה שער, חושק הוא לבלוע את פנים החיים, שוקק למחות את שם ישראל מעל פני האדמה, לאבד את הזהר הפנימי של העולם ולקבוע תכן חיצוני מגושם, מקיף בהכללה רפויה ומרופד בתוכיותו באויליותורשעה של אליליות.

השור זה חיה המחסלת את השדה בציוריות הקלאסית. שאיה – מלשון שואה, התלמוד אומר שיש שד ששמו שאיה שהוא מחריב את הבתים הריקים. רבה בר בר חנה אמר שהוא ראה את השד הזה, והוא היה מנגח את קירות הבתים כמו שור.

נכנסים לכנסיה, רואים אנשים פצועים, מרוחים על הקירות, נוטפי דם, ואתה בא לעבוד את אלוהים שם.

ושליטתו מגעת עד עת בא דבר ד' להגלות וישועת ישראל מעמק נשמת חי העולמים להופיע, אז ינוסו הצללים ואור חדש על ציון יזרח.

נקים את מדינת ישראל, ואז ינוסו הצללים ואור חדש על ציון יזרח.